אין ספק שהכלבים והחתולים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, ולכן אין זה מפתיע שרבים מאיתנו לא יכולים לעמוד בפני היצור הקטן והפרוותי שיושב מולנו ומבקש אוכל בנימוס ובעיניים נוגות, או פשוט קופץ על השולחן ומיילל עד לקבלת מבוקשו.
אך למרות שכוונותינו טובות ותמימות, בזמן שאנו מחלקים שאריות לחיות המחמד שלנו, אנו למעשה עושים להם יותר נזק מאשר תועלת. וכן, יש דרכים אחרות, בריאות יותר, להראות להם כמה אנחנו אוהבים אותם.
מה רע בשאריות?
תזונה לקויה והשמנת יתר: ממש כמו בני האדם בימינו, גם לחיות המחמד שלנו יש נטייה להשמנת יתר. והסיבה לכך ברוב המכריע של המקרים איננה המבנה הגנטי שלנו, אלא מזונות עתירי שומן וקלוריות, והרגלי תזונה ובריאות לוקים בחסר. על ידי האכלת הכלב או החתול בשאריות, אנו מאפשרים להם לצרוך מזונות עתירי תבלינים וחומרים אחרים שאינם מטיבים עם בריאותם. בנוסף, גוברת נטייתם להשמין, מפני שהם אוכלים בצורה בלתי מבוקרת ומפתחים תשוקה למזונות שאינם ראויים להם. במקרים קיצוניים מזונות ביתיים עלולים אף לגרום להרעלה.
בעיות עיכול: לחתולים ולכלבים מערכת עיכול שונה מזו של בני האדם, לכן מטבעם הם אמורים לצרוך מזון שונה לחלוטין. מתן מזונות מתובלים ועתירי שמן ותוספים מזיקים אחרים עלול לגרום להפרעות עיכול כגון גזים, הקאות, עצירות או שלשולים. למרות האמונה הנפוצה שכלבים צורכים עצמות כחלק מתזונתם, התבוננות בכלבי בר תלמד אותנו שהם ניזונים מבשר טרפם ולא מעצמותיו. עצמות אינן מתעכלות כהלכה, והן עלולות לגרום לקרעים במערכת העיכול, לדימומים עקב פציעת הרירית ולחסימות מעיים.
אלרגיה למזון: מקורן של מרבית האלרגיות למזון בחלבון מן החי. כלבים וחתולים הניזונים משאריות נחשפים מצעירותם למגוון מקורות של חלבון מהחי, ולכן יש להם יותר סיכויים לפתח אלרגיה למזון. בנוסף, יהיה קשה מאוד להתאים עבורם מזון היפואלרגני שאינו מבוסס על אחד מהחלבונים שהם לא צרכו בצעירותם.
הרגלים שליליים: כלבים או חתולים שמתרגלים לאכול איתנו בזמן הארוחה לא ימהרו להיפטר מההרגל המגונה הזה. למעשה, ככל שנוסיף להאכיל אותם ליד השולחן כך נחזק את ההתנהגות שלהם עם פרס בדמות מזון. חיות מחמד שאינן יודעות את מקומן בבית עלולות להמשיך לפתח הרגלים התנהגותיים שליליים נוספים, לכן מומלץ לעצור זאת בשלב מוקדם ככל האפשר.
אז מה כן לעשות?
חינוך מונע: לא צריך להיות מומחה לאילוף כדי לדעת שהקניית הרגלים חיוביים מתחילה מגיל צעיר. בין אם מדובר בכלב ובין אם מדובר בחתול, תמיד חשוב להקפיד להגדיר את הגבולות המותרים לחיית המחמד בכל הנוגע להתנהגות בזמן ארוחת המשפחה. כפי שכלב או חתול יתרגלו לבוא לשולחן ולהתחנן (או לדרוש) את השתתפותם בחגיגה, באותה מידה ניתן להרגילם להישאר במקומם ולהמשיך לעסוק בענייניהם או לצרוך אוכל לכלבים המיועד להם.
פינוקים מתונים: אם אתם בכל זאת מרגישים "רגשות אשם" על כך שכלבכם או חתולכם האהובים אינם יכולים להתענג אתכם על כל הטעמים והריחות שמפארים את השולחן, אפשר לתת להם חטיפים לכלבים ופינוקים המיועדים במיוחד לחיות מחמד. גם פינוקים אלה חשוב לתת על בסיס מזדמן בלבד ובכמויות מתונות.
פעולות הסחה: אם חיית המחמד כבר חיסלה את כל הפינוקים, ואתם בכל זאת רוצים למנוע את קרבתה לשולחן בזמן הארוחה, אפשר להעסיק אותה בדברים אחרים. השתמשו במגוון רחב של צעצועים לכלבים מרעישים, לעיסים ואחרים, ואם יש צורך ניתן אף לתחום אותם בחדר נפרד עם הסחות דעת שיסיטו את תשומת לבם. העיקר שיישארו בריאים!
